מי שמכיר אותי יודע, שאין לי הרבה מושג בסלבריטיס, מדורי רכילות, או בכלל אקטואליה.
אך כש מיכל אנסקי Michal Ansky בוחרת לשתף בגילוי לב על התהליך וההתמודדות שהיא עוברת עם שיתוק של עצב הפנים - Bell's palsy, אני חייבת לנצל את ההזדמנות , ולהודות לה על מסע ההסברה שלקחה על עצמה.
המודעות הגדלה לתסמונת הזו מאפשרת איבחון וטיפול תרופתי מוקדם, טיפולים פיזיותרפיים מדוייקים יותר, התערבויות רפואיות וטיפולים כירורגיים במקרים מסויימים.
כמו בכל שיקום, תפקיד הפיזיותרפיסטים במקרה הזה הוא הרבה יותר מאבחון והדרכה פיזית, אלא גם הכלה, התייחסות לקשיים, לפחדים, לפעולות שמתגעגעים אליהם (סלפי, כבר אמרנו?), ומציאת דרכים להכיל, לשפר, ולאפשר.
אנשים שעוברים שיתוק שכזה חווים דרגות שונות של פגיעה בשרירים, קושי בסגירת עין, קושי בשליטה בתנועות הפה באותו צד. אך מעבר לצד הפיזי ישנו הסבל כרוך בקבלת מראה שונה משהיה אתמול, הפער בין הרגש להבעת הפנים, לעיתים שינוי בדיבור, לעיתים אכילה לא אסטטית.... ואין ספור השלכות אישיות וחברתיות מכל הגורמים האלו. שיקום מותאם באופן אישי, תרגול עקבי וטריקים יצירתיים, יאפשרו להשיג חלק מהסימטריה, לשפר את איכות החיים והקבלה העצמית, וכן ביטחון עצמי לתפקד בחברה.
בזכות דר' מיכל כפרי Michal Kafri והחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה זכיתי להקשיב וללמוד ממארה רובינסון, פיזיותרפיסטית שהתמחתה בתחום הזה, במרכז יחודי בארה"ב, והנגישה את הידע בצורה מופלאה ומרתקת. שוב תודה למיכל אנסקי על ההקדמה המרגשת, היוזמה והשיתוף, אין ספק שכעת יש מענה טוב יותר בארץ לשיקום שיתוק עצב הפנים.
אל תחכו, אל תרגישו שמאוחר מידי. בואו נראה איך אפשר לעזור. איילת
